החלטה בתיק בש"פ 8413/12

           לפני בקשה שישית להארכת מעצרו של המשיב, לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים), בתשעים ימים החל מיום 29.11.2012 או עד למתן פסק דין בתפ"ח 55952-01-11 בבית המשפט המחוזי מרכז, לפי המוקדם מביניהם.

עובדות כתב האישום

1.        לפי האישום הראשון, בעת הרלוונטית היה יוסי תורג'מן (להלן: תורג'מן) שותף בין היתר עם יוסי חדד (להלן: חדד) בהפעלה וניהול הימורים שהתקיימו בדירה בנתניה, בה נהג המשיב להמר במשחקי קלפים שהתנהלו במקום. עובר ליום 10.11.2010 צבר המשיב חוב לתורג'מן עקב הפסדים במשחקי הקלפים. החוב עמד על כמה אלפי שקלים. ביום 10.11.2010 הגיע המשיב לדירה. לאור החוב שעדיין לא שולם ניגש תורג'מן למשיב והכה אותו בפניו בנוכחות אחרים אשר שהו אותה עת בדירה. בעקבות זאת גמלה בליבו של המשיב החלטה להמית את תורג'מן. בסמוך ליום 12.11.2010 הצטייד המשיב באקדח בקליבר 9 מ"מ ובאופנוע. ביום 12.11.2010 ערך המשיב בירורים על מנת לוודא כי תורג'מן נמצא בדירה ובין היתר בשתי הזדמנויות התקשר לחדד ושאל אם תורג'מן נמצא בדירה. בשעה 00:13.17 ענה חדד למשיב כי תורג'מן אינו נמצא ואילו בשעה 01:06 השיב שתורג'מן נמצא בדירה. בשעה 01:03 יצא המשיב מדירתה של חברתו, המתגוררת בשכירות בביתו של שלומי בן סימון, כשהוא רכוב על אופנוע ומצויד באקדח ונסע לדירה. דקות ספורות לפני השעה 01:20 נכנס המשיב לדירה דרך המרפסת כשהוא רעול פנים וחובש קסדה, ניגש לתורג'מן אשר באותה עת עמד בסמוך לגרם המדרגות הפנימי בדירה ולידו מרק חננייב והחל לירות לעברו. תורג'מן הדף את חננייב על מנת להגן עליו, אולם חננייב נאחז בתורג'מן וכתוצאה מכך פגעו היריות בחננייב - האחת מתחת לעצם הבריח מצד שמאל והשניה מעל לפטמה השמאלית. כתוצאה מהירי נהדף חננייב הצידה והמשיב המשיך וירה בתורג'מן עוד מספר יריות אשר פגעו בגופו. כתוצאה מהיריות נפל תורג'מן ארצה ואז ירה המשיב לעברו עוד מספר יריות שפצעו את תורג'מן אשר נפטר. משכך הואשם המשיב ברציחתו של תורג'מן ובגרימת חבלה חמורה בנסיבות מחמירות לחננייב.

2.        לפי האישום השני, בסמוך לאחר האירועים המתוארים באישום הראשון פגש המשיב בשלומי ושאל אותו אם שמע על הרצח ושלומי אישר. המשיב התוודה בפני שלומי באומרו "הייתי מעורב בסיפור, הייתי שם" וביקש משלומי "קח אותי למקום אחר" ואף ציין כי הוא חייב להחליף בגדים ולהתקלח. בהתאם לבקשת המשיב דאג שלומי לכך שהכונן אשר עליו נשמרות הקלטות מצלמות האבטחה, המותקנות בבית, יוסר ויועבר מהמקום על מנת לטשטש את העובדה שהמשיב יצא מהבית עם האופנוע בסמוך לפני הרצח ויאופסן במחסן דירתו של משה חזן (להלן: חזן) חברו של שלומי ברמת גן. במהלך הנסיעה לקח המשיב מכשיר פלאפון מנטלי אדרי העובדת בקיוסק בבעלותו של שלומי ובהמשך רכש שלומי בעבור המשיב כרטיס SIM בתחנת דלק בהרצליה. בהיותם בדירתו של חזן המשיב התקלח, החליף את בגדיו ונעליו ושטף את גופו באלכוהול על מנת להעלים את שרידי הירי מגופו ובהמשך זרק את הבגדים אותם לבש בעת הרצח. משכך הואשם המשיב בשיבוש מהלכי משפט.

הליכים קודמים

3.        כתב האישום הוגש נגד המשיב בחודש ינואר 2011, אולם החלטה בבקשה למעצרו עד תום ההליכים ניתנה רק בחודש נובמבר 2011, זאת בשל עיכוב שחל בהוצאת תעודת חסיון. תעודת החסיון הוצאה כעבור שבעה וחצי חודשים לאחר הגשת כתב האישום. השופט (כתוארו אז) א' גרוניס דחה ערר שהגיש המשיב על ההחלטה לעצרו עד תום ההליכים המשפטיים נגדו [ראו: בש"פ 9442/11 קריאף נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 10.1.2012)]. בתום פרשת המאשימה הגיש הסנגור בקשה לעיון חוזר בהחלטה בדבר המעצר עד תום ההליכים המשפטיים בנימוק של כרסום ראייתי. הבקשה נדחתה. ערר שהוגש לבית משפט זה נדחה אף הוא בהחלטתו של השופט ע' פוגלמן[ראו: בש"פ 5387/12 קריאף נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 16.7.2012)].

4.        בהחלטה להארכת מעצר שנייה של המשיב לפי סעיף 62 לחוק המעצרים, עמד השופט נ' הנדל על הגורמים שהביאו לעיכוב בדיון בשאלת מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו ובשמיעת ההוכחות בהליך העיקרי [ראו: בש"פ 8628/11 מדינת ישראל נ' קריאף (לא פורסם, 5.12.2011)]. מהחלטה זו עולה כי הדיון במעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו נדחה 16 פעמים מיום 31.1.2011 ועד ליום 24.10.2011 עת נערך הדיון הראשון בבקשה. תשעת חודשי המעצר הראשונים חלפו ביום 31.10.2011 טרם התקבלה החלטה בבקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו ועל כן הורה השופט ח' מלצרעל הארכת מעצרו עד לשבועיים לאחר מתן החלטת בית המשפט המחוזי בבקשה להארכת מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו [ראו: בש"פ 7543/11 מדינת ישראל נ' קריאף (לא פורסם, 14.11.2011)]. ביום 21.11.2011 הורה בית המשפט המחוזי על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו וערר על החלטה זו נדחה כאמור על ידי השופט (כתוארו אז) גרוניס. באשר להתקדמות שמיעת ההליך העיקרי, ציין השופט הנדל בהחלטתו הנ"ל כי אמנם מבחינה פורמאלית הסנגור הוא שביקש דחיות רבות אך זאת על רקע העיכוב שחל בעריכת תעודת החסיון. עוד ציין השופט הנדל כי הסתייגויותיו של הסנגור לגבי ניהול דיוני הוכחות שנקבעו מיום 5.12.2011 ועד ליום 15.12.2011 מוצדקות נוכח העובדה שהוגשה בקשה להסרת החסיון והחלטה בה טרם ניתנה ולאור העובדה שטרם נמסר לידי הסנגור מלוא חומר החקירה הדרוש לניהול ההגנה. כעולה מהבקשה שלפני מדובר בחומרי חקירה שהיה על המאשימה להעביר לידי הסנגור לאחר שהתקבלו בקשות הסנגור לפי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 בחודש נובמבר 2011. יחד עם זאת, הורה השופט הנדל על הארכת המעצר המבוקשת לאור מסוכנותו של המשיב אשר לכאורה תכנן רצח בקור רוח ואף ניסה לטשטש את שרידי הראיות. ממעשיו נשקפת הן מסוכנות והן חשש לשיבוש מהלכי משפט. השופט הנדלהדגיש עוד כי המסוכנות של המשיב נלמדת גם מהמניע לרצח - המשיב החליט להמית את המנוח משום שהושפל על ידו לאחר שהמנוח הכה אותו בפומבי. עוד ציין השופט הנדלאת עברו הפלילי של המשיב בעבירות אלימות.

התקדמות דיוני ההוכחות

5.        לפי הבקשה שלפני, ביום 7.11.2011 ניתן מענה לכתב האישום והמשיב כפר במיוחס לו בכתב האישום. בית המשפט המחוזי קבע כי ההרכב בראשות השופטת ר' לורך לא יוכל לשמוע את התיק בזמן הקרוב ולאור התמשכות מעצרו של המשיב הוקם הרכב מיוחד אשר ישמע את הראיות במחצית הראשונה של חודש דצמבר 2011 ונקבעו חמישה ימי דיונים. לטענת המבקשת הדיונים שנקבעו לימים 5, 7 ו-8 לחודש דצמבר 2011 נדחו לבקשת הסנגור בשל סיבות בריאותיות. ביום 8.12.2011 קבע בית המשפט המחוזי כי מועדי ההוכחות הקבועים לחודש דצמבר יבוטלו שכן ההרכב הנוכחי אינו יכול לשמוע את התיק במהלך החודשים ינואר-פברואר 2012 ולפיכך שמיעת התיק תועבר להרכב אחר לאור התארכות מעצרו של המשיב. מועדי ההוכחות שנקבעו להרכב החדש היו: 11, 12 ו-22 בחודש ינואר 2012 ולימים 6, 8, 12, 13, 15, 22 ו-29 בחודש פברואר 2012. לבקשת המאשימה בוטלו הדיונים הקבועים לימים 12-11 בינואר 2012. ביתר המועדים התקיימו ישיבו הוכחות. בהמשך בקשתה מפרטת המבקשת את מהלך שמיעת עדי התביעה ביתר המועדים שנקבעו כאמור לשמיעת פרשת המאשימה. נקבעו שני מועדי הוכחות נוספים לימים 19 ו- 29 בחודש מרץ 2012 בהם העיד עד תביעה אחד ועדת תביעה נוספת נגדה הוצא צו הבאה ביום 19.3.2012. בדיון שהתקיים ביום 2.4.2012 נדונה בקשת המאשימה להגיש את אמרותיו של אחד מעדי התביעה שסיים להעיד. בית המשפט נעתר לבקשה באופן חלקי וכן נקבעו מועדים נוספים לשמיעת פרשת ההגנה לימים 20 ו-31 בחודש מאי 2012. דיון הוכחות נוסף התקיים ביום 16.7.2012. המשך שמיעת פרשת ההגנה נדחתה ליום 26.7.2012. סיום שמיעת פרשת ההגנה נדחה ליום 2.9.2012, במסגרתו נשמעו ארבעה עדי הגנה והדיון נדחה לסיום פרשת ההגנה ושמיעת עדי ההזמה ליום 24.9.2012. משלא הסתיים הדיון במועד זה נקבע דיון ליום 22.10.2012. ביום 17.10.2012 הגיש הסנגור בקשה לדחיית מועד הדיון בשל פטירת אביו. בישיבת תזכורת מיום 28.10.2012 נקבע מועד נוסף לסיום פרשת ההגנה ליום 25.11.2012.

הארכות המעצר

6.        לאור קצב התקדמות ההליך העיקרי לאחר החלטתו הנ"ל של השופט הנדל נדרש בית משפט זה לשוב ולהאריך את מעצרו של המשיב, בהסכמתו, מעבר לתשעה חודשים לפי סעיף 62 לחוק המעצרים [ראו: בש"פ 1538/12 ובש"פ 4179/12 - השופט נ' סולברג, הארכת מעצר שלישית ורביעית; בש"פ 6206/12 - החתום מטה, הארכת מעצר חמישית בתשעים ימים החל מיום 31.8.2012].

           מכאן הבקשה שלפני.

תמצית נימוקי הבקשה

7.        המבקשת - באמצעות בא כוחה, עו"ד שמואל הרבסט - טוענת כי פרשת ההגנה צפויה הייתה להסתיים ביום 25.11.2012 ומשלא הסתיימה נקבע דיון נוסף ליום 6.12.2012. בא כוח המשיב הבהיר כי דיון זה נדחה ליום 31.12.2012 לבקשת באת כוח המאשימה בשל נסיבות אישיות. המבקשת ציינה כי פרשת ההגנה עתידה להסתיים בישיבה זו. משכך טוענת המבקשת כי שלב ההוכחות במשפט עתיד להסתיים במסגרת ההארכה המבוקשת וצפויה התקדמות ממשית. המבקשת טוענת כי יש להיעתר לבקשתה נוכח מסוכנותו של המשיב הנלמדת מהמעשים המיוחסים לו ונסיבותיהם הקשות. עוד טוענת המבקשת כי מסוכנותו של המשיב מתחזקת לאור הרשעותיו הקודמות. בנוסף לכך טוענת המבקשת כי בעניינו של המשיב קיים גם חשש לשיבוש מהלכי משפט כעולה מעובדות האישום השני.

תגובת המשיב

8.        המשיב - באמצעות בא כוחו, עו"ד ישראל קליין - טוען כי בניגוד לפעמים הקודמות בהן ניתנה הסכמתו להארכת המעצר, בשלב זה השתנתה נקודת האיזון והכף נוטה לעבר שחרורו לחלופת מעצר בשל חלוף הזמן ולאור הקשיים הראייתיים בתיק זה. המשיב מדגיש, בין היתר, כי פרשת התביעה נסמכת על עדותו של עד מדינה שהוא בעל אינטרס ואשר עדותו נסתרת אל מול גרסתם של עדים אחרים. זאת ועוד, טוען המשיב כי נתוני הזיהוי ביחס ליורה מתאימים יותר לעד המדינה מאשר למשיב. עוד הפנה המשיב לישיבת ההוכחות האחרונה שהתקיימה בהליך העיקרי בה העיד עד ההגנה שמעון אזולאי אשר ניכר כי חשש להעיד גם מטעמי הפללה עצמית וכי מתשובותיו לשאלות בית המשפט ניתן להתרשם כי גרסתו עשויה לקשור את עד המדינה לירי במנוח. המשיב מדגיש כי עד עתה היה נכון להסכים לכך שמדובר בטיעונים שהמקום להכריע בהם הוא בהליך העיקרי אלא שחלפו כשנתיים בהן הוא נתון במעצר חרף הקשיים הראייתיים והכרסום בעדותו של עד המדינה. עוד מדגיש המשיב כי גם אם בסוף חודש דצמבר 2012 תסתיים פרשת ההגנה הרי שצפויים לעבור עוד חודשים רבים לצורך הגשת סיכומים והכרעת הדין.

תשובת המבקשת לתגובת המשיב

9.        המבקשת טוענת כי הקשיים הראייתיים שאליהם התייחס המשיב נדונו בהחלטותיהם הקודמות של הנשיא גרוניסוהשופט פוגלמן, הנזכרות לעיל, בהן נקבע כי חרף התמיהות הנטענות לגבי חומר הראיות קיימות די ראיות לכאורה וכי לא חל כרסום ראייתי המצדיק שחרור לחלופת מעצר. המבקשת מסכימה כי יש צורך בזירוז ההליך העיקרי לצורך מתן הכרעת הדין אך לאור התקדמות ההליך ובשים לב למסוכנותו של המשיב אין מקום לשחררו לחלופת מעצר ויש להאריך את מעצרו כמבוקש.

           המשיב הטעים בתגובה לתשובת המבקשת כי ניתן היה להסתפק בקביעותיהם של השופטים גרוניס ו-פוגלמן אלמלא חלוף הזמן.